<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ק"ז</h1>
<h2>דף נט.</h2>
סימני עוף טהור לא נתפרשו מן התורה (אבל) [אלא] מנה מינין הטמאים בלב[ד] וכל שאר המינין טהורים. לפיכך כל מי שהוא בקי באותן שמונה תורה ובשמותיהן אוכל כל עוף שאינו מהן. ועוף טהור נאכל במסורת אם היה פשוט באותו מקום שהוא טהור ונאמן הצייד לומר עוף זה התיר לי ר' הצייד והוא שהיה מוחזק אותו הרב להיות בקי בהן ובשמותיהן. ומי שאינו מכירן בודק בהן שלא יהיה דורס ואוכל ויהיה בו אחד משלשה סימנין הללו ואלו הן אצבע יתירה פי' האצבע הגבוהה מאחורי הרגל או זפק (ושיהיה) [או שיהיה] קורקבנו נקלף ביד.
והרשב"א ז"ל כתב כל בהמה וחיה שפרסותיה סדוקות וחדוקות ומעלת גרה בידוע שהיא טהורה. כל בהמה וחיה שאין לה שנים למעלה ולא ניבין והם תלתלי בשר כמו שנים בולטין בחנכין גניבוש בלע"ז כמו שיש בגמל בידוע שפרסותיה סדוקות וכשרה [חוץ] מבן גמל שאין לו אפילו ניבין עד שיגדל. לפיכך היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות בודק בפיה אם אין לה שנים למעלה ולא ניבין שהיא כשרה והוא שיכיר בן גמל. וכן כל בהמה שפרסותיה סדוקות בידוע שמעלת גרה חוץ מן החזיר. לפיכך היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה חתוך ואינו יכול לבדוק בפיה בודק בפרסותיה ואם פרסותיה סדוקות בידוע שהיא טהורה והוא שיכיר חזיר. היו לה קרנים הרי זו יוצאת מספק חזיר והרי היא מותרת שאין לך חיה טמאה שיש לה קרנים וכל שיש לה קרנים בידוע שיש לה טלפים ומעלת גרה. ואין לך בהמה וחיה טמאה שבשר שלה בכנפי העוקץ הולך שתי וערב חוץ מערוד. פירוש תחת העצם האליה שנקרא אנק"א שיש שם בשר כשקורעין אותו הולך שתי ויש הולך ערב. ולפיכך מצא חיה או בהמה שפרסותיה חתוכות ופיה חתוך ואינו יכול לבדוק לא בזה ולא בזה בודק בבשר שבכנפי העוקץ אם הולך שתי וערב בידוע שהיא מותרת והוא שיכיר ערור. יתרה חיה על בהמה שחלבה מותר שלא אסרה תורה אלא [חלב] שור וכשב ועז. עזי הבר מין חיה הן ומין אקו וזמר הן וחלבן מותר וכן חלב עזי כרכום עכ"ל.
<h2>דף נט:</h2>
כתב ה"ר דוד בר לוי ז"ל וצריכין אנו להבדיל בין הבהמה והחיה לפי שהבהמה חלבה אסור ואין דמה טעון כסוי והחיה חלבה מותר ודמה טעון כסוי. וסימני חיה למדנו מפי השמועה כל שקרניו מפוצלות פורקדיש בלע"ז כמו קרני האיל והצבי או שהיו כרוכות פי' קליפה על קליפה כדבר כרוך כמו קרני השור ואדוקות כמו קרני העז שיש בהן חריצין ופגימות ויהיה החדק נבלע בהן. והדורות כקרני הצבי פי' מלשון הדר כלומר מצהירות ורש"י פי' הדורות עגולות אם יהיו בהם שלש סימנין הללו כרוכות והדוקות והדורות הרי זו חיה טהורה או שקרניו מפוצלות כמו שביארנו. וכל מין שיסתפק אם הוא מין בהמה או חיה חלבו אסור ואין לוקין עליו ומכסין את דמו. וכלאים הבא מן הבהמה ומן החיה והוא הנקרא כוי חלבו אסור ואין לוקין עליו ומכסין את דמו. ושור הבר הרי הוא מין בהמה וחלבו אסור וזה שאוכלין חלבו בגלילות טולוש"א אינו שור הבר כי אם יחמור שקורין עז הבר וקורין לו בופי"ל בלע"ז גם זה קורין לו כן עכ"ל ה"ר דוד ז"ל.
כתב הר"ש קרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחת חלבו מותר וכן נמי כתב הר"ם במז"ל דחיה הוא ע"כ.
<h2>דף סב.</h2>
סנונית הדרה בבתים אם כרסה לבן מותרת ואם לאו אסורה וכתב הרשב"א ובמקומות אלו לא ראינו מי שנהג בהן התיר אף בכרסה לבנה. כתב ה"ר יהונתן הכהן ז"ל קבלנו מאבותינו ומזקנינו שכל עוף שחרטומו רחב או שיש לו כף הרגל כמו אווז בידוע שאינו דורס וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל בעוף שיש לו כף הרגל כמו אווז אבל בחרטומו רחב כתב בתשובה זה לא ראיתי אלא לרז"ל שאמר שכן קבלה ביד הזקנים ולא מצאתי להם עיקר בשום מקום ומה שאין לו מקום מה אדון עליו עד שנשמע מפי המקובל במה היתה קבלתו עכ"ל. ומצאנו בשם הר"ת ז"ל כל עוף השוכן עם הטמאים ונדמה להם טמא וכל שחולק את רגליו כשמותחין לו חוט שתים לכאן ושתים לכאן או שקולט מן האויר ואוכל באויר הרי זה דורס וטמא. ולשון הראב"ד ז"ל בענין הדריסה אני קבלתי כל עוף הדורס ברגלו מה שהוא אוכל בין חי בין מת טמא [והעורב והעטלף עוזרים זה הפירוש שאין מכין שום עוף חי והם בכלל הדורסים] וזהו כמו שפירשנו. כל עוף שנותן את רגלו על האוכל ומחזיקו ברגליו שלא ינטל כלו אצל פיו דריסה היא כמו שעושה העורב שקורין חונ"ה [קוו"ה] ואי אפשר לפרש דורס בעוף שמטיל ארס לפי שעורב ורוב המנויין בפרשה אין להם ארס.
<h2>דף סב:</h2>
היה חזק ודבק והניחו בשמש ונקלף [ביד] הרי זה מותר. ואמרו הגאונים ז"ל שמסורת בידיהם מאבותיהם שאין מורין להתיר עוף הבא באחד משלש סמנין אלא אם (לא) היה הסימן קורקבנו נקלף. וכתב הרשב"א ז"ל היה נקלף בסכין ולא ביד אין זה בכלל נקלף מן הספק. ושאר עופות הבאין במקצת סימנין האלו יש מהן מותרין ויש מהן אסורות ולפיכך אין נאכלין אלא במסורת. היו נאכלים במקצת מקומות ובמקצת אין נאכלין [יראה לי] שסומכין על אותן מקומות שפשט המנהג להתיר ואפשר דלאותן שנהגו בהן איסור [שאסורים שאני אומר מותרים הן אלא שנהגו בהן איסור] עכ"ל. כתב הבעל העיטור ז"ל כל היכא דאית ליה תלתא סמני טהרה אע"ג דלא ידעינן דלא דריס טהור ואי ידעינן ביה דדריס לא מהניא ביה מסורת ואי ידעינן ביה דלא דריס מותר בסימן אחד. ואי לית ביה שום סימן אע"ג דלא דריס טמא שאין זה סימן טהרה. ואי לא ידעינן אי דריס אע"ג דאית ביה שני סימנין טמא אי לא פשיטא לן דלאו מינא דעורב הוא כגון אווזין ותרנגולין והר"ת (וה"ר) [והר"ז] ז"ל כתבו דכל היכא דלא דריס כשר אפילו בלא שום סימן טהרה... אסר... וכן כתבו מקצת הגאונים ז"ל.
